<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"ה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
משכון כמו שהלוה יכול לכוף למלוה שיתן לו משכונו כך המלוה יכול לכוף ללוה שיפדנו כך מוכח בגמר' מציעא פ' אי זהו נשך ובספרי הרא"ש ומדברי רש"י נראה שפירש על דברי שמואל שאכתוב למטה שהמלוה את חבירו על המשכון סתם יכול לכופו שיפרענו אחר שלשים יום וכן נראה עיקר. גרסינן בשבועות אמר שמואל מלוה על המשכון שאינו שוה כי אם מעט כמו קתא דמגלא ומלוה עליו אלף זו' ונאבד המשכון אבד המלוה מעותיו כולן וכן אם הניח לו תרתי קתי באלף זוז אם אבד א' אבד ת"ק. אבל הניח לו קתא ונסכ' כלומ' חתיכה של כסף לא ופרש"י כיון דנסכ' מידי דפרעון הוא לא קבלי' עליה אלא לפרעון מאחר שנתנו עם קתא שאינו דבר של פרעון ודאי נסכא נתן לפרעון וקתא למשכון אבל חד נסכא או תרי נסכי הוי משכון ודינם כמו חד קתא או תרי קתי כמו שכתבתי ויש מי שפירש אבל קתא ונסכא לא כלומר לא אמרינן אבד קתא אבד פלגא אלא כל א' לפי שויו ואם הנסכא שוה עשר קתי אבד נסכא אבד עשר חלקי החוב אבד קתא אבד חלק אחד מעשרה. ועוד פשוט ודוקא בדלא פירש אבל פי' איני נותן אותם למשכון לא אבד שאר החוב אלא מנכה מן החוב כנגד מה ששוה המשכו' אם נאבד בענין שהוא חייב לשלם והמותר פורע לזה בעל המשכון לפי גרסת רש"י אבל ר"ח ורבינו תם כתבו כפי גרסתם בהפך כי כל זה שאמרנו מדברי שמואל שאבד מעותיו דוקא שפי' שאמר לו בפי' שיאבד מעותיו וכתב ר"ח שיאמר לו ממש בפי' יאבד תאבד מעותיך או שאמר מלוה אפסיד כל החו' אם יאבד אלא מה שאמר מלוה אף על פי שאינו שוה כל החוב אני מקבל אותה ואו' שמואל כי בענין זה הוי כנגד כל החו' קבל' אי נמי בא להשמיענו שמו' שאם התנה בפירוש ממש שיאבד כל החוב דלא הוי אסמכתא אפילו הכי תרי קתי לא כי לא היה התנאי אלא אם כן יפסיד כל המשכון ופסק ר"ח דלא כשמואל וכן כתב בה"ג דאפילו פירש לא הפסיד אלא מה ששוה המשכון ואם נאנס לא הפסיד כלל כסתם מתניתין סלע הלויתני עליו ושקל היה שוה וטוען שיתן לו השאר והלה טוען סלע הלויתיך עליו ושלשה דינרין היה שוה ואיני חייב להחזיר לך אלא דינר. ור"י הזקן פוסק כשמואל וכדפרישנ' בדברי ר"ח שלא פירש ממש שכתבתי. ומדברי הרמב"ם ז"ל נרא' שלא אבד אלא דמי המשכון אלא א"כ פירש והתנה תנאו קיים כשא' התנאי' ורב אלפס כתב במציעא דליתא לדשמואל אלא א"כ נגנב המשכון או נאבד כיון דשומר שכר חייב אגנבה ואבדה איהו נמי מחייב ומאי דפייש ליה בתר דמי משכונה שקיל מניה ואם נאנס או נאבד פטו' ושקיל כולה חוב דיליה מיניה עד גמיר' ונרא' כי הרמב"ם הלך אחר סברתו כי לא דבר כלל בשפירשו מציעא שבועות. משכונו של עני מותר להשכירו כדי שיהא פוחת והולך והו' שיהי' דבר דנפיש אגרי' וזוטר פחתיה כגון מרה וקרדו' וכיוצא בהן מציעא. נשבע על המשכון ונשבע כעין דאוריתא כדין כל הנשבעין ונוטלין כך כתבו הגאונים וכן כתב רב אלפס בתשובה וכתב ר"ת שכן כתב רב האיי וכן כתב הרמב"ם שבועו'. המלוה על המשכון בין משכנו בשעת הלואתו בין שלא בשע' הלואתו לא שנא הלוהו פירות לא שנא הלוהו מעות שומר שכר הוי לענין שמירת המשכון כדין שומר אבדה דבמצו' קא עסי' כאשר כתבתי במקומו ואפילו לדברי ר"י שפסק שומר אבדה כשומר חנם הכא בשומר המשכון פסק דהוי כשומר שכר וכן הסכימו כל הפוסקים ואם אבד או נגנב והיה משכון כנגד החוב אין ללוה על המלוה ולא למלוה על הלוה כלום ויצא משכונו בחובו ואם החוב יותר על המשכון הלוה נותן למלוה היתרון ואם דמי המשכון יתירים על החוב המלוה נותן ללוה היתרון ואם נאנס נשבע מלו' כדין שבוע' שומרים וגובה כל חובו ואם יש מחלוקת ביניהם כמה היה שוה וטוען מלוה שלא היה שוה כנגד חובו ושיחזיר לו לוה כך ולוה טוען שהיה שוה כנגד חובו הוה ליה לוה כופר בכל ואם הוד' לוה שלא היה שוה כנגד חובו אבל אין לו להחזיר כל כך כמו שטען מלוה הוה ליה מוד' מקצת וכל זמן שתבע מלוה ללוה שיחזיר לו שום דבר שלא היה שוה המשכון כנגד חובו הלוה נשבע כמה היה שוה ונשבע קודם המלוה שאינו ברשותו שמא ישבע לוה תחלה כמה היה שוה ויוציא מלוה את המשכון ואולי ישוה פחו' ואם הוא בהפך שתובע לוה למלוה תהיה השבועה על המלוה וישבע מלוה כמה היה שוה. וכתב הרבי יוסף הלוי ואם אמר מלוה איני יודע כמה היה שוה אבל אני יודע שהיה שוה יותר הוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם ואין מחייבין שבוע' לכשכנגדו ואם רצה נתבע להחרים סתם חרם על כל מי שנוטל ממנו יותר ממה שהיה לו ליטול אין מונעין אותו בכך וקצת חולקין על זאת הסברא אבל הראשון עיקר ולדבריו הסכימו רוב הפוסקים וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ממה שכתב על מפקיד פירו' ולא מדדם וערבן עם פירותיו כאשר כתבתי דבריו שם במקומו בשומרים בח"ד וכ"כ הרמב"ן והביא ירוש' מפר' שבוע' הדיינין לחזק סבר' ר' יהוסף הלוי. שבועות מציע' קדושין. מלוה על המשכון קנאו קנין גמור ודוק' שמשכנו שלא בשע' הלואתו אבל (שלא) בשע' הלואתו לא קנאו כי אם לקדש בו אשה או לקנו' בו עבדים וקרקעו' או לעשות חליפין בו כמו קנין סודר ופרש"י כי משכנו שלא בשעת הלואתו קני לו להתחייב באונסיו אבל ר"ח פירש דלאו קנאו להתחייב באונסיו וכן הסכימו הגאונים כמו שכתבתי למעלה ולפי דעת התוספות שלא בשעת הלואה לאו שומ' שכר הוי אלא מטע' שנהנה שיכול לקדש בו אשה וכל מה שכתבתי למעלה וכן פי' ר"ח ולפי זה אפילו משכנו שלא בשעת הלואתו לא קני קנין גמו' כי אם לקדש פ"א קידושין. תשובה לרבי מאיר ראובן טוען לשמעון הלויתני על המשכון והנה לך מעות ותן לי משכוני ושמעון טוען משכנת אותו לי עד זמן קצוב ונחלט ואמר' לי קנה מעכשיו אם לא אפדנו לזמן פלוני והלה טוען לא יצא מפי לעולם קני מעכשיו תשובה אע"ג דבעלמא הוי אסמכתא ולא קני הכא קני דכיון שהוא תופש וגם עשה עמו טובה שהלוהו וישבע שמעון שאמר לו קני יהיה המשכון שלו וראיה מפ' אי זהו נשך מהלוהו על שדה וכו' רב נחמן אמר אפילו לאחר מתן מעות קני הכל ומסיק דאמר קני מעכשיו וכן פסק רבינו תם ובדיני אסמכתא כתבתי לשון ספר התרומה בדין זה.
